ממשבר לתמורה האלכימיה של חוויות קצה.
קורס ייחודי למטפלים ויוצרים
לליווי וריפוי בתקופות משבר התפתחותי.
בין הנושאים בשנת הלימוד:
-
האלכימיה של חוויות קצה
-
על משברים ומשמעותם בדרך הפנימית
-
כוחות הנגד אל מול הצו ההתפתחותי
-
חלומות - השערים אל הלא מודע
-
זכרון הפרידה והשיבה הביתה
-
ליווי וריפוי בתקופות משבר
-
הפצע כמתנת הריפוי
גיא זוילי
בהנחיית גיא זוילי, מורה רוחני ומייסד 'רוח אדמה', בין ספריו הטרילוגיה 'חידת ההוויה'.
כותב שירה והגות, בין ספריו הטרילוגיה: ׳מי בשער׳, חידת ההויה באור השירה׳
ו׳הגן – זכרון השיבה הביתה׳.
מורה דרך ותיק ומנחה קבוצות ויחידים בדרכם הפנימית.
בדרכו כתב את השערים ובאורם מלווה הולכי דרך במסלולי לימוד וחניכה.
המפגשים בגן חאן לנשמה במושב עולש.
מחיר הקורס 4400 ש"ח.
כולל יום מרוכז וריטריט
לקבלת תכנית המפגשים או לתאם פגישה
ניתן להשאיר פרטים או להתקשר.
גלית : 054-335-5260
כָּל אָדָם צָרִיךְ מָקוֹם.
מָקוֹם לִפְגֹּשׁ אֶת עַצְמוֹ
לְהַכִּיר אֶת קוֹלוֹת נָפְשׁוּ,
מָקוֹם לְהִתְיַחֵד עִם הָרוּחַ.
מָקוֹם לַגּוּף." (גיא זוילי)
הקורס כולל:
8 מפגשים של חצי יום
ימי שני בבוקר החל מה06.11.23
על משברים ומשמעותם בדרך הפנימית:
ממשבר לתמורה:
"המעבר המודע והנלמד בין משבר לתמורה
הוא הדרך הקצרה והעמוקה ביותר להתפתחות האדם - על כל נדבכי הוייתו פנימה והחוצה.
בזמן של משבר נשברת תפיסת מציאותו של האדם, שבר שמלווה בחוויות רגשיות קשות של חוסר אונים. מאז ומתמיד הייתה כרוכה ההתפתחות בהתנסויות קצה שמובילות להתפרקות הבטחון והודאות.
רוח השינוי מביאה את האדם לחוויות קצה ועליו למצוא כוחות נפש עילאיים בכדי להתמודד.
כחלק מהשינוי, מתעצמים כוחות הנפש תוך מפגש עם מתחים גבוהים בתודעת האדם וברבדים נוספים של הווייתו. התעצמות זו הינה הכרחית לשלבים הבאים של הטרנספורמציה.
משבר אינו בעיה.
הבעיה מתחילה בדרך שבה האדם מתייחס אל משבר. הרעיון המדומה שההתנסות הקשה נובעת מטעות מובילה לרגשי אשמה שלא מאפשרים את ראיית הטוב, והצמיחה מתוך השבר נמנעת.
במקביל לאשמה מתעוררים באדם ספקות, פחדים ואשליות שנוגעים בסיבת המשבר ובדרכים שעליו לפעול כדי לצאת ממנו.
האדם נוטה להאמין לדפוסי חשיבותו השונים שנשענים על תודעה נפרדת, תודעה שאין ביכולתה לדעת את מעמקיי ההתרחשויות.
הדרך להתמודד עם משברים עוברת דרך מספר עומקים שכולם מחוברים לקשר המתהווה בין האדם לעצמו - לרוח הוויתו היצירתית המניעה את הכוחות הפנימיים.
בראש ובראשונה מחוברת התמודדות ראויה עם עומק הנוכחות של האדם, כמרחב שבכוחו להכיל את התנודות שמערערות את מציאותו הפנימית והחיצונית.
במקביל לנוכחות על האדם לפתח ראייה רוחנית שמכירה במציאות הנסתרת ומאפשרת להתבונן בתכלית התנועה הכאוטית ללא דעות קדומות.
עומק הנוכחות והראייה הרוחנית המתפתחת יוצרים ביחד ולחוד מרחב של שיח פנימי והתגלות, ומהם נובעת יצירה חדשה.
היצירה החדשה שהתחילה מהתרסקותו של הישן מעמיקה בדרכה האיטית והכואבת, ומאפשרת לתודעה אחדותית להפציע ולהוביל את האדם אל מחוז חפצו.
בעומק הווייתו של האדם מתפתחת ראייה הוליסטית המשקפת את דרכו על כל רבדיה באורו של הנשגב.
הקשר אל הנשגב מנותב אל החיים האנושיים ונושא בתוכו את התמורות שביקשו להתממש ממעמקיי המשבר - פנימה אל האדם והחוצה אל העולם" (גיא זוילי)
העתק ושמור - מילים לחקירה בזמן משבר:
מאת גיא זוילי
כשאתם מרגישים דחויים, נטושים, או נבגדים מתווסף לחוויה העכשווית משקל של זכרונות עבר שקשורים לחוויות דומות.
המשקל לעיתים כבד מאד עד בלתי נסבל ומעורר את כוחות הנגד שמשתמשים בחוויה זו על מנת להוכיח את עליונותם.
מתוך חווית הבגידה עולה כוח הנגד של האשמה. מתוך חווית הנטישה עולה כוח הנגד של הספק. מתוך חווית הדחייה עולה כוח הנגד של הביטול.
כוחות הנגד מחזקים את חווית הנפרדות ואומרים לעיתים בלי מילים 'אתה לא'.
אתה לא - כי אתה אשם, אתה לא - כי אתה לא יודע כלום, אתה לא כי אתה לא טוב.
המציאות הפנימית של ה'אתה לא' יש בכוחה להביא למאבק של ה'אני כן' מול האתה לא.
ויש באפשרותה להביא לאמונה באני לא ולהכחשת העצמי כפיתרון שמביא לשקט יחסי אך בעומקו קיימת תחושת התבוסה שתביא בזמנה לרצון לנקמה.
שתי האפשרויות מביאות להמשך הריחוק והנפרדות, אך לעיתים אין באמת ברירה היות והבחירה אינה מודעת, אלא רק פועל יוצא של התרחשות תודעתית שולטת.
בעומק צליבתם המכחישה את היותך מהות שלמה, קיים כאב הפיצול והנפרדות.
הניסיון להימנע מהכאב שחבוי בעומק הנפרדות מביא למאבקים של האני אל מול כוחות הנגד. גם הגוף נכנס להתנגדות ומועקה בעקבות המאבק והזכרון הטמון בו, זכרון שיודע שבמאבק פנימי - כוחות הנגד מנצחים תמיד.
רגשות כמו פחד וזעם מתעוררים, רגשות שרק מגדילים את הריחוק העצמי ואת הפיצול בתוכנו.
"מאין יבוא עזרי."
אל מול זכרון הפרידה שקשור תמיד לזכרון של בגידה, נטישה או דחייה לא ניתן למצוא פתרון שכלתני, ובטח לא פתרון שכרוך במאבק.
הדרך להתמודדות קשורה להכרות עם מופעי התודעה, להבנה כי מה שנצלב אלו חלקייך האנושיים ולא מהותך, ואז נפתח השער לכניעה חסרת פשרות אל האין - אל זה שהוא אתה באמת.
"ההפסד של הגאווה הוא הנצחון".
הגאווה שמייצגת את האני לוקחת את התפקיד לעמוד מול כוחות הנגד המאשימים, מטילים ספק, או מבטלים. גאוות האני ראוי כי תוותר על הניסיון לנצח. החיבור הבלתי אמצעי לנוכחות השקטה אינו קשור לנצחון. הוא מאפשר מקום שבו אין אפשרות למחשבות הגאווה להיאבק על מקומם.
חשוב לציין כי ההתרחשות המתוארת לרוב אינה מודעת ולכן הרבה פעמים הדרך להתבוננות וחקירה מתעוררת דרך נסיבות חיים חיצוניות. כשם שכוחות הנגד מאשימים, מטילים ספק או מבטלים אותנו מבפנים, כך ניתן להיעזר במקרים חיצוניים בהם החוויה דומה ומייצגת את ההתרחשות הלא מודעת.
לרוב ניתן לחוות את שיקוף ההתרחשות המדוברת במפגש עם אנשים קרובים.
"כוחות הנגד על פצעי העבר נשענים
על זכרון התוהו משכבר הימים
הפחד מכאב בסיס קבע לדברם
ובשכחת הזכרון נשמע קולם".
המשך בהודעה הבאה
הנכונות להיכנס פנימה ולפגוש את כאב הפיצול בתוכנו, ביחד עם ההיזכרות במהותנו האמיתית והנוכחת תמיד - הם המענה שבכוחו להביא לריפוי מתמשך של זכרון הפרידה ולהעמקתו של קשר עצמי ישיר ובלתי מותנה.
יש לציין כי האפשרות לשוב לנוכחות מלאה יותר פשוטה לעיתים, במידה ואנחנו פוגשים בצורה ישירה גם את מה שמתחולל בגוף.
היות ורגשות קשים שלא שוחררו בכוחם להפעיל שוב את דפוסי החשיבה שיוצרים מציאות שמפרידה אותנו מהמפגש הבלתי אמצעי עם הרגע הזה.
"יצר בך הדבר לב
ובלב נתן פצע
וריפוי הפצע
דרכך לשוב
אל הדבר".
ריפוי הפצע של זכרון הפרידה חוצה את כל גבולות הווייתנו. הפרידה של הנשמה מההוויה השלמה, הפרידה של התינוק מהאחדות שברחם, ויצירת התודעה של דמות נפרדת - הם שלושה נדבכים של זכרון הפרידה.
הכמיהה לשוב לאחדות ההוויה ולחוות את הקיום כמיקשה אחת מזמינה מפגשים חוזרים ונשנים עם חווית הנפרדות שמחוברת בתוכנו לפצע הפרידה.
התמרת הנפרדות אינה מסתכמת בגילוי רוחני, היא נדרשת לעבור גם דרך המפגש עם הבדידות של האנושי שנותק בזכרונו מעצם היותו - אחד.
"בואו ידידי האהבה
בואו וראו את היד המושטת לעד
את הפצע כמתנת הריפוי
כאחווה של נאמנות"
האדם המתגעגע לשוב הביתה, אל חווית האחדות, אל מימוש תפקידו בתוך היצירה השלמה, מקבל את כל העזרה הדרושה במסע זה. היד של רוח האהבה מושטת תמיד וללא שום תנאי.
הראייה המתפתחת לאיטה כי הפרידה והשיבה מסמנות את הדרך של היחיד לעבר מקומו הייחודי מביאה איתה אמון כידיעה עמוקה ללא מילים.
האמון ככל שמעמיק מאפשר לכוחות נפש שנשכחו, להצטרף להובלה ולתמוך בהולך הדרך במעברי הסף אל מול כוחות הנגד.
פצע הפרידה מתגלה לאיטו כמתנה של הריפוי, כזכרון שמאפשר את הדרך על כל נופיה, דרך שממנה נוצרת הוויה אנושית יחידה, עדות לפאר היצירה של החיים.
שאלות לחקירה:
מהו כוח הנגד שמגביל את התפתחותי?
מהם דפוסי ההגנה שקשורים לפצע שלי ?
מהו הצו ההתפתחותי האישי?
מה תכלית המשברים בחיי ?
ועל כל זה נלמד בקורס הקרוב - 'התהום זה לא הסוף' -
ממשבר לתמורה. קורס מאתגר ועמוק ומתאים למי שהדרך היא חייו.
