כשהולכים בדרך הלב, נתקלים ללא בחירה בכובד עוצמתה של מועקת משקולת האשמה.
הפחד, שנובע מהעונש הצפוי אחרי האשמה, מסמן לנו את אפשרויות הבחירה. הבחירה הראשונה והנפוצה היא לחשוב שמשהו לא בסדר בנו, להתייאש ולאמץ את תחושת הקורבן, אפשרות שגורמת לנו להרגיש מסכנים כדפוס הגנה של הענשה עצמית. האפשרות השנייה היא לאמץ את הכעס ולהאשים את האחר, את העולם, את החיים, כדפוס הגנה מפני הכאב. אפשרות נוספת ודי נדירה, אך אכן אפשרות קיימת, למי שאומץ ליבו ומחוייבתו לכנות הינה ללא פשרות, היא האפשרות לחוות את הפחד ללא מורא, ולעמוד איתן מול דברי האשמה, ואומר, לא להאמין לדבריה. אלא, לחקור אותם בישירות ראויה ולהבין מה אמיתי ומה אשמת שווא.
מה שאמיתי ונובע ממצפון אנושי יש לקחת עליו אחריות ולמצוא דרך להכילו, לקבלו ולסלוח.
מה שאשמת שווא הוא, יש לשחרר בהבנה וללא היסוס אל החלל הריק שממנו בא.
コメント