על כוחות הנגד וריפוי פצעי העבר

כשאתם מרגישים דחויים, נטושים, או נבגדים מתווסף לחוויה העכשווית משקל של זכרונות עבר שקשורים לחוויות דומות.

המשקל לעיתים כבד מאד עד בלתי נסבל ומעורר את כוחות הנגד שמשתמשים בחוויה זו על מנת להוכיח את עליונותם.

מתוך חווית הבגידה עולה כוח הנגד של האשמה. מתוך חווית הנטישה עולה כוח הנגד של הספק. מתוך חווית הדחייה עולה כוח הנגד של הביטול.

כוחות הנגד מחזקים את חווית הנפרדות ואומרים לעיתים בלי מילים 'אתה לא'.

אתה לא - כי אתה אשם, אתה לא - כי אתה לא יודע כלום, אתה לא כי אתה לא טוב.

המציאות הפנימית של ה'אתה לא' יש בכוחה להביא למאבק של ה'אני כן' מול האתה לא.

ויש באפשרותה להביא לאמונה באני לא ולהכחשת העצמי כפיתרון שמביא לשקט יחסי אך בעומקו קיימת תחושת התבוסה שתביא בזמנה לרצון לנקמה.

שתי האפשרויות מביאות להמשך הריחוק והנפרדות, אך לעיתים אין באמת ברירה היות והבחירה אינה מודעת, אלא רק פועל יוצא של התרחשות תודעתית שולטת.

בעומק צליבתם המכחישה את היותך מהות שלמה, קיים כאב הפיצול והנפרדות.

הניסיון להימנע מהכאב שחבוי בעומק הנפרדות מביא למאבקים של האני אל מול כוחות הנגד. גם הגוף נכנס להתנגדות ומועקה בעקבות המאבק והזכרון הטמון בו, זכרון שיודע שבמאבק פנימי - כוחות הנגד מנצחים תמיד.

רגשות כמו פחד וזעם מתעוררים, רגשות שרק מגדילים את הריחוק העצמי ואת הפיצול בתוכנו.

"מאין יבוא עזרי."

אל מול זכרון הפרידה שקשור תמיד לזכרון של בגידה, נטישה או דחייה לא ניתן למצוא פתרון שכלתני, ובטח לא פתרון שכרוך במאבק.

הדרך להתמודדות קשורה להכרות עם מופעי התודעה, להבנה כי מה שנצלב אלו חלקייך האנושיים ולא מהותך, ואז נפתח השער לכניעה חסרת פשרות אל האין - אל זה שהוא אתה באמת.

כאשר התחושות הנובעות מ'האתה לא' מתחילות ליצור ריחוק ומערבולת בתוכנו, ניתן להתחבר למהות ההנני אל האין שבו 'אני הוא זה' - נוכחות אחדותית שלא זקוקה למאבק או הוכחה בכדי להיות.

"ההפסד של הגאווה הוא הנצחון".

הגאווה שמייצגת את האני לוקחת את התפקיד לעמוד מול כוחות הנגד המאשימים, מטילים ספק, או מבטלים. גאוות האני ראוי כי תוותר על הניסיון לנצח. החיבור הבלתי אמצעי לנוכחות השקטה אינו קשור לנצחון. הוא מאפשר מקום שבו אין אפשרות למחשבות הגאווה להיאבק על מקומן.

חשוב לציין כי ההתרחשות המתוארת לרוב אינה מודעת, ולכן הרבה פעמים הדרך להתבוננות וחקירה מתעוררת דרך נסיבות חיים חיצוניות. כשם שכוחות הנגד מאשימים, מטילים ספק או מבטלים אותנו מבפנים, כך ניתן להיעזר במקרים חיצוניים בהם החוויה דומה ומייצגת את ההתרחשות הלא מודעת.

לרוב ניתן לחוות את שיקוף ההתרחשות המדוברת במפגש עם אנשים קרובים.

"כוחות הנגד על פצעי העבר נשענים

על זכרון התוהו משכבר הימים

הפחד מכאב בסיס קבע לדברם

ובשכחת הזכרון נשמע כולם".

הנכונות להיכנס פנימה ולפגוש את כאב הפיצול בתוכנו, ביחד עם ההיזכרות במהותנו האמיתית והנוכחת תמיד - הם המענה שבכוחו להביא לריפוי מתמשך של זכרון הפרידה ולהעמקתו של קשר עצמי ישיר ובלתי מותנה.

יש לציין כי האפשרות לשוב לנוכחות מלאה יותר פשוטה לעיתים, במידה ואנחנו פוגשים בצורה ישירה גם את מה שמתחולל בגוף.

היות ורגשות קשים שלא שוחררו בכוחם להפעיל שוב את דפוסי החשיבה שיוצרים מציאות שמפרידה אותנו מהמפגש הבלתי אמצעי עם הרגע הזה.

החיים על גוניהם מספקים לנו ארועים משמעותיים שבהם אנחנו חווים את פצע הנפרדות שחקוק בתוכנו כרושם של בגידה, נטישה או דחייה.

"יצר בך הדבר לב

ובלב נתן פצע

וריפוי הפצע

דרכך לשוב

אל הדבר".

ריפוי הפצע של זכרון הפרידה חוצה את כל גבולות הווייתנו. הפרידה של הנשמה מההוויה השלמה, הפרידה של התינוק מהאחדות שברחם, ויצירת התודעה של דמות נפרדת - הם שלושה נדבכים של זכרון הפרידה.

הכמיהה לשוב לאחדות ההוויה ולחוות את הקיום כמיקשה אחת מזמינה מפגשים חוזרים ונשנים עם חווית הנפרדות שמחוברת בתוכנו לפצע הפרידה.

התמרת הנפרדות אינה מסתכמת בגילוי רוחני, היא נדרשת לעבור גם דרך המפגש עם הבדידות של האנושי שנותק בזכרונו מעצם היותו - אחד.

"אני - הוא - זה"

ה'אני' הקשור להכרה, יחד עם הגוף האנושי שלי שמיוצג כ'הוא' אינם נפרדים מ'זה' הנוכח כמהות חופשייה וחסרת גבולות.

"בואו ידידי האהבה

בואו וראו את היד המושטת לעד

את הפצע כמתנת הריפוי

כאחווה של נאמנות"

האדם המתגעגע לשוב הביתה, אל חווית האחדות, אל מימוש תפקידו בתוך היצירה השלמה, מקבל את כל העזרה הדרושה במסע זה. היד של רוח האהבה מושטת תמיד וללא שום תנאי.

הראייה המתפתחת לאיטה כי הפרידה והשיבה מסמנות את הדרך של היחיד לעבר מקומו הייחודי מביאה איתה אמון כידיעה עמוקה ללא מילים.

האמון ככל שמעמיק מאפשר לכוחות נפש שנשכחו, להצטרף להובלה ולתמוך בהולך הדרך במעברי הסף אל מול כוחות הנגד.

פצע הפרידה מתגלה לאיטו כמתנה של הריפוי, כזכרון שמאפשר את הדרך על כל נופיה, דרך שממנה נוצרת הוויה אנושית יחידה, עדות לפאר היצירה של החיים.