על השיבה הביתה וכוחות הנגד

השיבה הביתה אל חיבור עם מהותנו ברגע הזה, נושאת איתה את הראייה כי אך לפני רגע שרינו בשכחה, הזדהנו עם סיפור דמותנו.

ראיית השכחה מביאה איתה את פוטנציאל האשמה - איפה היית ? הזדהית עם גאוות דמותך ! אתה לא אמיתי ! במידה ותחבולת האשמה מופיעה מביא הדבר לספק עצמי באשר להיותנו ולידיעת דרכנו. אתה לא יודע ! תראה, עובדה ששוב התבלבלת ! הספק גם הוא ממשיך להזין את השרשרת של כוחות הנגד ומעיר את הביטול ככוח שמבטל את הטוב בנו ובדרכנו. אתה לא טוב ! אתה סתם חושב את עצמך !

האשמה, הספק והביטול הם כוחות נגד ההיזכרות של האדם בעצמו.

ראוי לשים לב כי האפשרות שהם יופיעו ויגידו את דברם הנלוז לאחר שהאדם שב אל עצמו מונעת לעיתים את השיבה עצמה.

באופן לא מודע מפחד האדם לשוב אל עצמו פן התעוררו כוחות הנגד ויצלבו אותו על שכחת העבר.

וכמובן, שמניעת השיבה משאירה את האדם תחת חסות סיפור דמותו וסיפור זה משאיר את כוחות הנגד רלבנטים ככוח מאשים, מטיל ספק ומבטל בתוך תודעת האדם.

כל עוד כוחות הנגד רלבנטים מגיבה תודעת האני דרך דפוסי הגנה מחשבתיים בניסיון לשמור על האני כדמות טובה וחיובית.

אל מול האשמה נוצרים דפוסי הגנה שמנסים להוכיח את חפות האדם, יראת החטא מתגברת ויוצרת רעיון על אנושי של אידיאל אדם שהוא רק אמיתי.

אל מול הספק מתגבש דפוס של שליטה המוביל את האדם לרכוש ידע ולייצר מציאות נפרדת של ידיעות שווא המונעת את האמון בלא ידוע.

אל מול כוח הנגד של הביטול, דפוסי ההגנה יוצרים דמות אדם טובה למופת, מרצה, נמנעת מקונפליקטים והיות וכך מבטלת את עצמה ל"מען".

המאבק בין ה'אתה לא' של כוחות הנגד לבין ה'אני כן' של האני שמייצג את דמות האדם הוא מאבק חוזר ונשנה בתודעה, מאבק שיוצר הרבה סבל ומשאיר את האדם רחוק ממהותו. הדמות העצמית הנבנית בתודעת האדם היא דמות משתנה על פי הנסיבות, ואשליית היותה מזינה דימוי עצמי חיובי שרק מנסה למנוע את המאבק עם כוחות הנגד.

המענה הוא בנחישות.

ברגע הבחירה לשוב על האדם להישאר עירני ונוכח ולא להזדהות עם שום מחשבה טובה כרעה. נחישות זו תעמיק את הקשר אל המהות עד שיתמוססו בתוכה כל השאריות של כוחות הנגד ודפוסי ההגנה.

וברגע החיבור, האדם האנושי ומהותו אחד יהיו וסיפור הדמות על כל אשליותיה יישאר מחוץ לנקודת המפגש.

דמות או מהות ?

הבחירה בידי האדם האנושי ברגע נתון. בחירה שמתממשת בתשומת הלב.