האם נשמתי בחרה את המשימה הזאת ?
לפני 21 שנה נפלתי מחווית הטוב השמיימי אל חוויית הבור של תחתית האדמה השחורה. שנים של גלות אני קורא להן, ובתוכן זעקה בלתי נשמעת.
הרגשתי נבגד ונטוש וביקשתי אחר דרך לשוב.
"קולי הפקר,
מי יקשיב
ומשקל החיים
מי יישא,
והלבדות
ואין זמן
ואין קול." (מתוך 'מי בשער')
אני זוכר את החיפוש הבלתי נלאה אחר מענה, אחר אישור שיוכיח לי שלא נזרקתי מהדרך, שלא חטאתי במעשה שאין עליו כפרה. לא מצאתי.
הייתי מוכן לסבול הכל רק ביקשתי לדעת שזה חלק מהייעוד שלי, ש-מאיגרא רמא לבירא עמיקתא זה ניסיון שיש לו תכלית אמיתית.
לא ידעתי אז את מה שאני יודע היום.
לא ידעתי את הנכתב "נשמתך זו נבחרה להאיר את בור חשכת אובדן העבר", להאיר את זכרון הפרידה התהומי של ההוויה האנושית באור חדש.
מאז, רבים היו רגעי חיי בהם שהיתי במחוזות האפילה החשוכים, שהיתי, ראיתי וכתבתי את עדותי. וכפי שנכתב באנציקלופדיה - "בחושך לומדים לראות".
היום אני מביט בדרכי ואומר את שלי - אל מול שמיים וארץ אל מול אלו השומעים קול אדם אנושי - עמדתי במשימתי זאת.
הבאתי ממעמקיי צידו הנורא של האלוהי את מה שהתבקש ממני. (יותר נכון - הביאו לי).
ומה שנחווה נחווה - ומה שדיבר דיבר - ומה שנכתב נכתב - והמילים מוגשות לכם בספרי החמישי : : 'האנציקלופדיה של הנטושים באהבה'.
מכאן קריאתי - "החושך אינו אלא אור אשר כבה בחשכת אין היותך"
גם הקשיים הבלתי נסבלים של חווית האבדן העצמי, בתוך האהבה הם. וגם אם נטושים הרגשנו, אז נטושים בתוך האהבה היינו. והדבר באחדותו והאם הגדולה באהבתה לא נטשו ולא בגדו, כי עם חיכו לשובנו אל עצמנו, כי בנו הם וזרועותיהם פתוחות מלאות חמלה והוקרה.
הוקרה על כך שהאדם האנושי המתעורר למהותו מוכן ונכון להקריב את מה שמתבקש לטובת היצירה האישית, הנשגבת והמשותפת.
זאת ועוד דרכנו אל מלאות הקיום, קיום של נוראות וחסד - פנימה אל נפש האדם והחוצה אל לב אדם-עולם הזועק לטוב.
האהבה הזאת - "איך זה שעדיין נשארו לי מילים להוקיר את בואה".
Comentarios