על הדרך הפנימית

דרך פנימית - רוחנית, שמנותקת מרוח התקופה העכשוית עלולה להביא לניתוק בין הרוח לאדמה בתוכנו.

כמה מילים המשקפות לדעתי הקשרים יותר עמוקים של תקופה זו.

*עדיף שדים מחוץ לבקבוק משדים בתוך הבקבוק.*

הביטו אל העולם וראו את מופעי הצל.

ההתרחשויות המציאותיות משקפות הרבה יותר אמיתות אנושיות מהדימויים העצמיים והכלליים שיצרנו לעצמנו.

האידאלים, הביחד המדומה, עם הסגולה, הלמען הרעיוני, האכפתיות האנושית - אלו ועוד מתנפצים ומפנים מקומם לשדים שהיו בתוך הבקבוק.

האינטרסים האישיים, שנאת השונה, היהירות והלעג, תאוות הכוח והבצע - באים ועולים ומתנהגים את האמירה - 'כל ממזר מלך'.

האם עדיף לחיות בהסתרת ה'הכל טוב' או להביט לאמת בעיניים ?

האם עדיף להיות דמות לתפארת או אנושי המכיר בשכחת היותו ?

האם יש אפשרות לשינוי אמיתי כל עוד משפיעים השדים ממעמקי האפילה ?

האם הגיע זמן אחר ? כנראה שכן.

מה שרוחש בלא מודע האישי והקולקטיבי של המציאות הנסתרת גדול ועצום הוא מהנראה לעין.

מה שמבקש להתגלות ממעמקיי הנפרדות הוא הסיכוי להיזכר במה שכבר שכחנו כמהות אנושית אחת עם גורל משותף לכולנו כבני אדם.

אין אפשרות אמיתית לשינוי ללא המבט החודר פנימה, מבט שבכוחו לנפץ את אשליית העצמי הכוזב ולהאיר את כל חלקינו כהווייה אנושית.

ההבטחה קיימת אך הבחירה בידינו.

בעיקר בימים כאלה. (גם זה יעבור)

הבחירה לגלות את רצוננו האמיתי לטוב פעם אחר פעם.

הבחירה להאמין בטוב למרות כל הספקות.

הבחירה למצוא את ה'ויהי אור' בתוכנו ולהאיר.

וכל זאת לא יכול להתממש כל עוד השדים בבקבוק תודעתנו לא מקבלים לגיטמציה, כי רק אז תיפתח הדרך להתמרה ושחרור.

וגם אם בין מילותיי נשמעת התמימות, יודע מי שיודע את השפעת הנוכחות האחת על מעמקיי הקיום הפנימי והחיצוני.

והזוכרים את טעם עץ החיים ימלאו את תפקידם בנאמנות.

והשוכחים שהתבלבלו בין טוב לרע יזכו לחסדי האהבה שכולם היו בניה ובנותיה.