על הבושה

הבושה הלא מודעת יוצרת מתחים ומאבקים בפנימיות האדם

האדם האנושי מתבייש בדמות שלו,

אותה דמות נפרדת שרוצה למען עצמה.

רוצה הכרה, רוצה לנצח, רוצה להיות הכי מכולם. האדם האנושי מסתיר מהעולם את דמותו הגאוותנית. ההסתרה יוצרת פערים בתוכו, פערים שבהם רוחשת תחושת השקריות והזיוף. האדם האנושי, בינו לבין עצמו, מרגיש מזוייף, ומנסה להראות לעולם שהוא טוב ואמיתי.

חסר אונים ולכוד מנסה האדם האנושי להתמודד עם הפערים שרובם לא מודעים.

אך היכן כל התנועה הזאת מתרחשת ?

כל הפערים והתנועה הנובעת מהם מתרחשים בשכחה. במקום בו שכח האדם האנושי את מהותו והזדהה עם דמותו. בהיזכרות, ברגע שהאדם האנושי מחובר בתשומת ליבו אל מהותו הנוכחת אין שקר, אין הסתרה, אין פערים.

דמותו של האדם האנושי היא רעיונית, רעיון שמושתת על מחשבות שיוצרות מציאות - ובתוכה ההזדהות - זה אני - אני זה דמותי החושבת טוב ורע.

מהותו של האדם מחוברת לאחדות ההוויה וכאשר מופנית אליה תשומת לב אז אין 'אני רעיוני' נפרד - יש מה שיש - הנני זה. אחד עם הוויתי, אחד עם הטבע, אחד עם האחר ואחד עם האדם האנושי שהוא אני. גם זכרון המהות וגם שכחת המהות שניהם גורלו של האדם האנושי. אין מה להתבייש, אין מה להסתיר. התרחקת - תחזור. שכחת - תיזכר.

ובעומק הרצוא ושוב תבוא בזמנה בשורת הלב האחד, הבשורה שמבשרת - ניתן להישאר בבית, אתה חופשי להיות מי שאתה באמת.

הווייה אנושית.