top of page
תמונה לשער הכמיהה.jpg

הרצון לחזור הביתה. הכמיהה להיות.

שער

הכמיהה

הגות

בְּהִוָּלְדוֹ מְבַקֵּשׁ הָאָדָם רוּחַ, רוּחַ חַיִּים

שֶׁבָּהּ יוּכַל לְהַגְשִׁים מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ,

יִחוּדִיּוּת נַפְשׁוֹ וִיכוֹלוֹת גּוּפוֹ

לְהָבִיאָן לָרִקּוּד הַשָּׁלֵם.

 

הַמִּגְבָּלוֹת רַבּוֹת הֵן ,הַכְּמִיהָה לְאַחְדוּת בָּרוּחַ מִצְטַמְצֶמֶת אֶל הַנִּפְרָדוּת בְּתוֹפְעוֹת הַחֹמֶר.

קוֹל הַנְּשָׁמָה נֶאֱלָם בִּשְׁאוֹן הַקּוֹלוֹת הַזְּמַנִּיִּים.

עֲבוֹדַת חֲצִיבָה רַבָּה נִדְרֶשֶׁת לַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַמְבַקֵּשׁ בְּהִירוּת הַמְאַפְשֶׁרֶת חֹפֶשׁ. בַּעֲבוֹדַת הַחֲצִיבָה הַפְּנִימִית מִתְגַּלֶּה הָרָצוֹן הַיּוֹתֵר עָמֹק

וְעֶרְגַּת נְשָׁמָה נֶחְשֶׂפֶת וְעָצְמַת כְּמִיהָתָהּ מוֹבִילָה

אֶת הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ.

 

 

עֲבוֹדַת הַחֲצִיבָה וְגִלּוּי הָרָצוֹן נִרְאִים לַמִּתְבּוֹנְנִים מִבַּחוּץ,

לַמִּתְבּוֹנְנִים מֵעַרְפֵל הַמְּצִיאוּת הַחֶלְקִית, כְּאַשְׁלָיָה.

אֵין דַּעְתָּם יְכוֹלָה לְהָכִיל מְצִיאוּת רוּחִית

 

שֶׁנִּמְצֵאת מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת עַצְמָהּ.

"הִנֵּה הַהִזְדַּמְּנוּת יִקְרַת הָעֵרֶךְ שֶׁמְּהַדְהֶדֶת בְּלִבְּךָ. תְּחוּשַׁת הַחֶסֶר שֶׁמְּלַוָּה אֶת חַיֶּיךָ, נוֹשֵׂאת בְּרַחְמָהּ הִזְדַּמְּנוּת כַּבִּירָה לְגִלּוּי. הַכְּאֵב שֶׁנּוֹבֵעַ מִתְּחוּשַׁת הַחֶסֶר מֵנִיעַ אֶת הָרָצוֹן הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר, הַטִּבְעִי בְּיוֹתֵר. הָרָצוֹן לַחְזֹר הַבַּיְתָה. הָרָצוֹן לִהְיוֹת.
יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לְגַלּוֹת מִי אַתָּה בֶּאֱמֶת, מֵעֵבֶר לְכָל עֲטִיפוֹת הַצֵּלּוֹפָן הַמְיַפּוֹת אֶת תַּדְמִיתְךָ וּמְרַשְׁרְשׁוֹת בְּרֹאשְׁךָ. זֶהוּ, לְלֹא סָפֵק, אֶתְגָּר גָּדוֹל. אֶתְגָּר שֶׁיָּכוֹל לְהִצָּבַע בְּצִבְעֵי הַרְפַּתְקָה חוֹצַת גְּבוּלוֹת, מְלֵאָה גְּבוּרָה וְכֵנוּת.
תְּחוּשַׁת הַחֶסֶר הִיא שְׁלִיחָתִי הַנֶּאֱמָנָה. הִיא מַזְמִינָה אוֹתְךָ לְהַמְשִׁיךְ בַּמַּסָּע פְּנִימָה, מְבַקֶּשֶׁת אֵמוּן, מְעוֹרֶרֶת יְדִיעָה פְּנִימִית שֶׁאַתָּה לֹא לְבַד. לֹא בָּאתָ לְכָאן כְּדֵי לִסְבֹּל. יֵשׁ מַשְׁמָעוּת אֲמִתִּית לַסֵּבֶל, לַקְּשָׁיִים שֶׁהִפְנוּ אֶת מַבָּטְךָ אֵלַי.
הַלְּבַדּוּת מַזְכִּירָה לְךָ אֶת קִיּוּמִי. הִיא גּוֹרֶמֶת לְסִימַן שְׁאֵלָה גָּדוֹל לְהִדְהֵד, לִרְצוֹת וּלְבַקֵּשׁ. אַתָּה לֹא רוֹצֶה לְהַרְגִּישׁ נִפְרָד. הֲלַך הַמַּחְשָׁבָה הָאָנוֹכִי אֵינוֹ טִבְעִי לְךָ. אֵינְךָ רוֹצֶה, בֶּאֱמֶת, שׁוּם דָּבָר לְמַעַנְךָ, לְמַעַן הַדְּמוּת הָאָנוֹכִית שֶׁמִּזְדַּהָה כְּאַתָּה. זֶה חֵלֶק מֵהַדֶּרֶךְ, מֵהַשִּׁכְחָה וּמֵהַזְּמַן שֶׁהִגִּיעַ לְהִזָּכֵר.
אַתָּה מַשְׁקִיעַ מַאֲמָץ רַב כָּל כָּךְ בִּשְׁמִירַת תַּדְמִיתְךָ וּבַהֲגָנָה עַל תְּפִיסַת הַמְּצִיאוּת שֶׁלְּךָ, לָכֵן הַקֹּשִׁי לְוַתֵּר הוּא עָצוּם. רֶצֶף הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁאֵינוֹ מַרְפֶּה, הַדֵּעוֹת וְהַדְּפוּסִים, גַּם הֵם הִתְעַיְּפוּ מִלְּהַסְתִּיר אֶת הָאוֹר הַמְבַקֵּשׁ לִזְרֹחַ. גַּם הֵם כְּמֵהִים לָצֵאת מֵעַצְמָם וּלְמַמֵּשׁ תַּכְלִית עֲמֻקָּה יוֹתֵר.
זֶהוּ רִקּוּד הַחַיִּים. רִקּוּד שֶׁלְּעִתִּים נֶחְוֶה כְּמִשְׂחָק וּלְעִתִּים כַּדָּבָר הָאֲמִתִּי. וּבֵין תְּנוּעוֹתָיו פּוֹעֶמֶת הַהַבְטָחָה. פּוֹעֶמֶת, אַךְ לֹא תָּמִיד יֵשׁ מִי שֶׁיַּקְשִׁיב. זוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת לְהַסְכִּים, לְהַקְשִׁיב לַקְּרִיאָה הַפְּנִימִית, לַקּוֹל שֶׁרוֹצֶה לְהוֹבִיל, לְגַלּוֹת לְךָ סוֹד שֶׁעוֹד לֹא הִתְגַּלָּה".

"אֹמֶץ רַב דָּרוּשׁ לְמִי שֶׁמַּפְנֶה אֵלַי אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ. כְּשֶׁעֵינֶיךָ אֵלַי נִפְקָחוֹת, קְרִיאָתִי נַעֲנֵית בְּחִפּוּשְׂךָ הַמִּתְגַּבֵּר, בִּצְעָדֶיךָ הַכּוֹשְׁלִים וּבִכְאֵב הַנְּפִילָה. יִסּוּרֵי אַהֲבָה אֵלּוּ מַרְחִיבִים אֶת הַצֹּהַר שֶׁדַּרְכּוֹ מְאִירָה הֲוָיָתִי.

"קוֹלוֹת רַבִּים בְּתוֹכְךָ, וְכֻלָּם צְמֵאִים לְהַכָּרָה. פּוֹחֲדִים הֵם שֶׁהַשִּׁנּוּי הַמִּתְהַוֶּה יַשְׁאִירֵם מֵאָחוֹר לְלֹא זְכוּת קִיּוּם. הָרְגָעִים שֶׁבָּהֶם מוּסָט מַבָּטְךָ הַבָּהִיר מִקּוֹלִי, נוֹתְנִים לָהֶם תִּקְוָה, וּבְיֶתֶר שְׂאֵת הֵם פּוֹעֲלִים לְהוֹכָחַת חֲשִׁיבוּתָם".

"כְּשֶׁהַכְּמִיהָה לְמִמּוּשׁ אֲמִתִּי בּוֹעֶרֶת בְּךָ לְלֹא תְּנַאי, וְהָרָצוֹן לְהַגְשִׁימָהּ נִהְיֶה הַמְּשִׂימָה הַמַּשְׁמָעוּתִית בְּחַיֶּיךָ – מִתְפּוֹרֶרֶת אֲמִינוּתָם שֶׁל דְּפוּסֵי הֶעָבָר וְאִתָּהּ הֲבָנַת הַחַיִּים כְּמוֹ שֶׁהִכַּרְתָּ.

אַט־אַט נוֹשְׁרִים עֲלֵי הַבִּטָּחוֹן וְרוּחַ אַהֲבָתֵנוּ חוֹשֶׂפֶת אֶת פָּנֶיהָ הָאֲמִתִּיִּים. בְּדַרְכָּהּ הַמִּסְתּוֹרִית מְסַפֶּרֶת הָרוּחַ, שֶׁהַמֵּידָע וְהַנִּסָּיוֹן הַנִּצְבָר בַּחַיִּים, לֹא יְסַפְּקוּ אֶת קְרִיאָתָהּ. הַמַּסְקָנוֹת וְהַמִּלִּים, הַפַּרְשָׁנוּת וְהַדְּפוּסִים, אֶת אֵלֶּה וָעוֹד, רָצוּי לְהַשְׁאִיר בִּמְגֵרַת הֶעָבָר לְשִׁמּוּשׁ אֶפְשָׁרִי בֶּעָתִיד, וּבָרֶגַע זֶה לִהְיוֹת עֵירֹם מִיֶּדַע וְשִׁפּוּטִיּוּת".

שירה

קְרִיעַת עוֹרֵב בַּחֲצֵרִי.

מָה הַזְּמַן יֹאמַר

שֶׁאֵין בְּקוֹלֵךְ נִשְׁמָע.

וְאֵין זְמַן

אָמַרְתְּ.

קוֹלִי הֶפְקֵר,

מִי יַקְשִׁיב

וּמִשְׁקַל הַחַיִּים

מִי יִשָּׂא,

וְהַלְבַדּוּת

וְאֵין זְמַן

 

וְאֵין קוֹל.

 

וְאֵין לָתוּר אַחַר פִּתְרוֹן מְדֻמֶּה

אָמַרְתְּ.

עלה שער הכמיהה

בְּצֵל קְרִיאָתֵךְ מִשְׂתָּרְכִים צְעָדַי

וּמִסָּבִיב עִקְבוֹתֵיהֶם שֶׁל הַתּוֹעִים בַּדֶּרֶךְ.

לֹא אֶצְעַק

וְלֹא אֲסַמֵּן בְּדָמִי אֶת אַבְנֵי הַדְּמָמָה.

 

וּבְשׁוּבִי אֵדַע

כִּי לֹא עֲזַבְתַּנִי.

עלה שער הכמיהה

הָרֶגַע בָּשֵׁל.

כַּנְפֵי הַגַּעְגּוּעַ פְּרוּשׂוֹת בִּמְעוֹפָן,

מֵי קֶדֶם נִמְזָגִים בִּגְבִיעַ רִמּוֹן

אֲדַמְדַּם.

 

בּוֹאִי

לַהֶבֶת רוּחַ.

זִרְדֵי חַיַּי מִתְקַבְּצִים,

מַאֲוַיִּים מֻתָּכִים

אֶל מִקְשָׁה אַחַת. 

עלה שער הכמיהה

דְּמוּתִי נִתֶּזֶת אֶל חוֹפֵךְ,

מִבְטָחִים.

הַחִצִּים שֶׁאַתְּ שׁוֹלַחַת מֻרְעָלִים

בִּתְהוֹם שְׁלֵמוּתֵךְ.

”הַמֵּר עַל הַכֹּל לְמַעַן הָאַהֲבָה,” אָמַרְתְּ,

”לֵב חָצוּי לֹא מַגִּיעַ לְהוֹד מַלְכוּת.”*

עֲדַיִן סוֹפֵר חֲלָקַי.

עַל מָה אֲהַמֵּר?

עלה שער הכמיהה

קוּרֵי אַהֲבָתֵךְ פְּרוּשִׂים

אֵלֶם

בִּשְׂדוֹת שִׁכְחָה.

 

בְּבוֹר הַזְּמַן נָטַעְתִּי עֵץ.

בּוֹאִי

בַּדְּרִי אֶת עֲלֵי הַקֶּשֶׁר הַנָּחוּץ.

bottom of page