״בִּכְנִיסָתְךָ אֶל שַׁעַר הָאֵמוּן
מְבֹרָךְ תִּהְיֶה עַל רְצוֹן הַקֶּשֶׁר
עַל הָאֹמֶץ לְפָרֵק אֶת אַשְׁלָיַת הַסֵּדֶר
עַל נֶאֱמָנוּת עֲצוּמָה עַל אַף הַהִסּוּס
אַתָּה בְּגָלוּי שֻׁתָּף בַּעַל עֵרֶךְ
זְקֹף קוֹמָתְךָ
הוֹלֵךְ דֶּרֶךְ.

שַׁעַר הָאֵמוּן, שְׁמוֹ מַצְבִּיעַ
עַל בַּקָּשַׁת הַמַּהוּת
אֵלֶיךָ
הַשּׁוֹאֵף לֵחֵרוּת.

לְחֵרוּת אַךְ לֹא לִבְרִיחָה
לְחֵרוּת אַךְ לֹא לִתְהִלָּה
לְחֵרוּת שֶׁאֵינָהּ חָפְשִׁית
מִשְּׁמִירָה עַל הַקֶּשֶׁר
מִגִּלּוּי מִתְמַשֵּׁךְ שֶׁל הַפֵּשֶׁר
וּמֵהָעִקָּר לִהְיוֹת אַתָּה
וּלְמַעַן
הַשְּׂרוּכִים עַל כָּרְחָם
בִּשְׁבִילָיו הַקְּבוּעִים שֶׁל הָעֵדֶר.

הָאֵמוּן מִלָּה
שֶׁלַּמְבַקֵּשׁ חֵרוּת לְמַעַן עַצְמוֹ בִּלְבַד
מְתַעְתַּעַת תִּהְיֶה.

בַּנִּסָּיוֹן לְהוֹרִיד אֶת עֹל הַתַּפְקִיד
הַקֶּשֶׁר נִתָּק, אֶת הַפֵּשֶׁר תְּנַתֵּב הַדְּמוּת
אֶל דֶּרֶךְ נִפְרֶדֶת מֵרְצוֹן הַמַּהוּת
מִתְעַלֶּמֶת מֵהַחֶסֶד, מִתְגָּאָה בַּזְּכוּת.

שַׁעַר הָאֵמוּן פָּתוּחַ
וּבוֹ הַסְּפֵקוֹת עַל מַהוּת הַקֶּשֶׁר
וּבוֹ מַאֲבָקִים שֶׁל שְׁלַל הַכֹּחוֹת
וּבוֹ הַפֶּתַח הַנִּסְתָּר אֶל הָעִקָּר.

יָמֶיךָ לֵילוֹת בְּמַאַבְקֵי שַׁעַר הָאֵמוּן
וְהַסָּפֵק, מִלּוֹתָיו נוֹעֵץ בְּמַטְּרַת הַקֶּשֶׁר
וְאַתָּה מִקְלָט מְבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹר שֶׁעוֹדֶנּוּ נִפְעָר
וְהַפַּחַד מֵסִית אֶת עֵינֶיךָ
אֶל דַּרְכָּם שֶׁל יוֹדְעֵי
דָּבָר.״

(״חידת ההוויה באור השירה״, גיא זוילי)